ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:ב׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:א׳:ז׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:ג׳:א׳ »

2 משנה: שִׁיבּוֹלֶת שֶׁבְּקָצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה אִם נִקְצֶרֶת עִם הַקָּמָה הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְאִם לָאו הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִים. שִׁיבּוֹלֶת שֶׁל לֶקֶט שֶׁנִּתְעָרְבָה בְגָדִישׁ מְעַשֵּׂר שִׁיבּוֹלֶת וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי הֵיאַךְ הֶעָנִי הַזֶּה מַחֲלִיף דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לִרְשׁוּתוֹ אֶלָּא מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְכָל הַגָּדִישׁ וּמְעַשֵּׂר שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ.

3 הלכה: אֵי זוּ הִיא קָמָה שֶׁהִיא מַצֶּלֶת אֶת הַקָּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְּתַנֵּינָן שִׁיבּוֹלֶת שֶׁל קָצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לָקָּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַקָּצִיר סוֹבְבָהּ וְהוּא שֶׁיְּהֵא רֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה וְהוּא שֶׁתְּהֵא יְכוּלָה לְהִיקָּצֵר עִם הַקָּמָה. הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר עִם הַקָּמָה וְאֵין הַקָּמָה יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר עִמָהּ נִיצּוֹלֶת. הָיוּ שְׁתַּיִם הַפְּנִימִית יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר עִם הַקָּמָה הַחִיצוֹנָה וְאֵין הַחִיצוֹנָה יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר עִם הַקָּמָה הַפְּנִימִית נִיצּוֹלֶת וּמַצֶּלֶת.

4 אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רוֹמֵס הָיִיתִי זֵתִים עִם רִבִּי חִיָיא הַגָּדוֹל וְאָמַר לִי כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָדְךָ וְלִיטְלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי הוֹשַׁעְיָא שִׁיבּוֹלֶת שֶׁל קָצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לָקָּמָה. שִׁיבּוֹלֶת שֶׁבְּקָצִיר אֵינוֹ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָדוֹ וְלִיטְלָהּ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּאוּמָן הַשֵּׁנִי שָׁנוּ.

5 דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וּשְׁכָחוֹ מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שִׁכְחָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא עִימֵּר אֶת הָרִאשׁוֹן וְאֶת הַשֵּׁנִי וְאֶת הַשְּׁלִישִׁי וְשָׁכַח אֶת הָרְבִיעִי. אִית תְּנָיֵי תַּנִּי אִם נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי הֲרֵי זוּ שִׁכְחָה. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי אִם שָׁהָא לִיטּוֹל הַחֲמִישִׁי הֲרֵי זוּ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיא מָאן דְּאָמַר נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי בִּשֶׁיֵּשׁ שָׁם שִׁישִׁי. מָאן דְּאָמַר אִם שָׁהָא לִיטּוֹל אֶת הַחֲמִישִׁי בִּשֶׁאֵין שָׁם שִׁישִׁי. אִם עַד שֶׁלֹּא נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי לֹא כְּבָר נִרְאֶה לוֹ הָרְבִיעִית לִידוֹן כְּשׁוּרָה. הָדָא אָמְרָה דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהִצֹּיל וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה.

6 דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וּשְׁכָחוֹ מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שִׁכְחָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא סְאָה תְבוּאָה עֲקוּרָה וּסְאָה שֶׁאֵינָה עֲקוּרָה וְתַצִּיל עֲקוּרָה אֶת שֶׁאֵינָה עֲקוּרָה. הָדָא אָמְרָה דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וְשָׁכַח הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה תִּיפְתָּר בְּקוֹצֵר שׁוּרָה וּמְעַמֵּר שׁוּרָה וּכְבָר שָׁכַח אֶת הַקָּמָה עַד שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת הָעוֹמָרִים.

7 כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מֵבִיא שְׁתֵּי שִׁבּוֹלִים וְאוֹמֵר אִם לֶקֶט הוּא הֲרֵי זֶה יָפֶה וְאִם לָאו הֲרֵי מַעְשְׂרוֹתֶיהָ קְבוּעִין בְּזוּ וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא אוֹתָהּ שֶׁקָּבַע בָּהּ מַעְשְׂרוֹת לֶקֶט הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מֵבִיא שְׁתֵּי שִׁבּוֹלִים וְאוֹמֵר אִם לֶקֶט הוּא זֶה הֲרֵי יָפֶה וְאִם לָאו הֲרֵי מַעְשֲׂרוֹתֶיהָ קְבוּעִין בְּזוּ וְנוֹתֵן לוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן.

8 רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא דְּתַנֵּינָן תַּמָּן שֶׁרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל שֶׁחִילוּפָיו בְּיַד כֹהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְרִבִּי מֵאִיר מְחַיֵיב. אָמַר רִבִּי בָּא דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי צָרִיךְ לְזַכּוֹתוֹ לְכֹהֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא דְּרִבִּי בָּא פְּלִיגָא עַל דְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּתַנֵּינָן תַּמָּן אֶלָּא מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְגָדִישׁ וּמְעַשֵּׂר שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי צָרִיךְ לְזַכּוֹתוֹ לְכֹהֵן הוֹי לֵית הִיא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּל גַּרְמָהּ אָמַר דְּהִיא דְּרִבִּי יוֹסֵי. תְּנָיָיא קוֹמָיָיא סָבְרֵי מֵימַר אֵינוֹ מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְּכָל הַגָּדִישׁ אֶלָּא שִׁבּוֹלֶת אַחַת. הַתְּנָיָיא אֲחָרָיָיא סָבְרֵי מֵימַר מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְּכָל הַגָּדִישׁ. וְהַתְּנָיָיא קַדְמִיָיא סְבַר מֵימַר בְּזַכֵּה מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וְאֵינָה זְכִיָיה. וְהַתְּנָיָא אֲחָָרָיָיא סְבַר מֵימַר אֵינוּ מְזַכֵּה מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּזְכִיָיה הִיא.

9 וְהָתַנִּי רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מֻחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִִּי לִיעֶזֶר תַּמָּן הוּא זָכָה לוֹ. וְכֹא הוּא אָמַר הָכִין. בְּשִיטָּתָךְ הֵשִׁיבֵהוּ בְּשִׁיטָּתוֹ דְּאַתְּ אָמַר עַל יְדֵי הַחִילוּפִין. הֵיאַךְ הֶעָנִי הַזֶּה מַחֲלִיף דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לִרְשׁוּתוֹ אֶלָּא מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְכָל הַגְּדִישׁ וּמְעַשֵּׂר שִׁיבּוֹלֶת וְנוֹתֵן לוֹ.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:ב׳

2 כתב יד ב שבולת שבקציר. שנמלטה מהמגל ונקצר כל סביבותיה אם אין מגיע ראשה לקמה ה"ה לקט של עניים. וכן פי' הר"מ. והר"ש מפרש שאותה שבולת היא שכחה. אע"פ שממשנה יו"ד דפ"ד ועד מ"ז דפרקין כולו איירי בלקט. הוציאו הר"ש מעל הסדר מפני שהכריחו הספרי דמייתי לא תשוב לקחתו מכאן א"ר ישמעאל שבולת של קציר כו'. מבואר דר' ישמעאל אמרו בשכחה. אבל המעיין יראה דמשנתינו לא נאמרה בשם ר' ישמעאל. והספרי לא קאי אלא על מ"ד פ"ב דעדיות ג' דברים א"ר ישמעאל לפני חכמים כו'. ושם שפיר איירי בשכחה. אבל כאן נאמר על הסדר בלקט. וגם לקט איתא במחובר כמו פאה ושכחה. ובמשנתינו אשמעינן לקט במחובר:

3 כתב יד א ה"ג א"ר יוחנן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה כהדא דתנינן כו'. פי' דמייתי מלקט על שכחה אבל ודאי מתני' איירי בלקט כפי' התם דהא גבי לקט חניא ועוד דמסתמא גם לקט במחובר כמו השאר והא דמייתי הר"ש דאמר דאיירי בשכחה מדתניא בספרי לא תשוב לקחתו מכאן א"ר ישמעאל כו' והיינו ודאי בשכחה דהא האי קרא איירי בשכחה לאו האי מתני' אלא מתני' דעדיות פ"ב דהתם קתני משום ר' ישמעאל שבולת שבקציר ואיכא למימר דהספרי מייתי הך מתני' היתה יכולה להקצר עם הקמה. פי' דהיינו שיכוף אותה לקמה ויקצור:

4 כתב יד ב כהדא דתנינן כו'. מייתי ראי' מן הלקט על השכחה:

5 כתב יד א ה"ג יכולת להקצר עם הקמה והחיצונה יכולה להקצר עם הפנימית וא"י להקצר עם הקמה הפנימית נצולת כו': שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידך וליטלה הוא. פי' בתמיה הא ודאי יכול ליטלה ואפ"ה צריך שיהא ראשה מגיע לקמה ואי לא הוי שכחה:

6 ומשני באומן השני שנו. פי' דהתם אף רבי הושעיא מודה משיעבור הימנה הוי שכחה תיכף:

7 כתב יד ב באומן השני שנו. דהתם אף ר' הושעיא מודה משיעבור הימנה הוי שכחה תיכף:

8 כתב יד א ה"ג דבר שהוא ראוי להציל ונטלו. פי' אותו דבר:

9 כתב יד ב דבר שהוא ראוי להציל ונטלו. אותו דבר המציל:

10 מהו שיעשה שכחה. את הדבר שניצל תחלה:

11 כתב יד א מהו שיעשה שכחה. פי' את מה שהציל תחלה:

12 לא כבר נראית כו'. פי' קודם שנטל ואפ"ה כשנטל הוי שכחה:

13 דבר שהוא ראוי להציל ושכחו. פי' דהיינו שלא נטל אלא שכח את המציל אם הוי שכחה מה ששכח תחלה או לא:

14 ה"ג ותציל שאינה עקורה את העקורה:

15 בקוצר שורה ומעמר שורה. פי' דהיינו שקוצר תחלה כל השורה ואח"כ מתחיל לעמר מתחלתו:

16 כתב יד ב דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו. ששכח ליטול את המציל אם חזר השכחה שבתחלה להיות שכחה או לא:

17 בקוצר שורה ומעמר שורה. שמתחלה קוצר כל השורה ואח"כ מתחיל לעמר מתחלתו:

18 כתב יד א ה"ג א"ר יונה כו' ואם לאו מעשרותיו קבועין באלו ונותן לו את הראשונה:

19 כתב יד א דר' יוסי היא. פי' ת"ק דמתני' דאמר סתמא מעשר שבולת א' ונותן לו וא"צ לזכות תחלה כל הגדיש אתיא כר' יוסי:

20 וכדמפרש כל שחל פיו כו'. וה"נ כיון שנותן חליפיו לעני פטור מליתן אותו שבולת של לקט בכל שהוא:

21 דברי ר' יוסי. פי' אפילו לר' יוסי צריך לזכות לכהן. את הבכור ואח"כ נותן לו חליפין:

22 הוי לית היא דרבי יוסי. פי' דכיון דר"א אמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש פי' משמע דת"ק סבר דא"צ לזכות וא"כ אתיא דלא כר' יוסי:

23 כל גרמה היא אמרה כו'. פי' ממתני' שמעינן דאתיא כר"י מדאמר האי לישנא מזכה את העני בכל הגדיש דת"ק סבר א"צ לזכות את כל הגדיש אבל האי שבולת גופא באמת צריך לזכות והיינו כר' יוסי. ה"ג תניא קדמאה סבר כו'. זכייה ותיבת אינה מיותר:

24 ותניא אחריא סבר מימר אינה זכייה היא ר"ז כו' ותיבת והתני מיותר:

25 כתב יד ב בשם ריש לקיש דר' יוסי היא. דאמר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ה"נ לת"ק כיון שנותן חליפיו לעני פטור מליתן שבולת של לקט וכן א"צ לזכות תחלה כל הגדיש לעני אלא נותן לו שבולת א':

26 דר"י צריך לזכותו לכהן. אפי' לר"י צריך לזכות תחלה הבכור ליד הכהן ואח"כ נקרא כל שחליפיו ביד כהן:

27 הוי לית היא דר"י. מדאמר ר"א אלא מזכה את העני משמע דת"ק סבר שא"צ לזכות וא"כ ת"ק דלא כר"י:

28 כל גרמא היא אמרה דר"י. אדרבה מדאמר ר"א מזכה את העני בכל הגדיש משמע דת"ק נמי ס"ל דצריך לזכות בשבולת א' אלא דא"צ לזכות בכל הגדיש:

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:א׳:ז׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:ג׳:א׳ »